צלקת אבנורמלית: מדריך מעשי

מהי צלקת אבנורמלית (לא תקינה)? מדוע היא לא מצטלקת יפה? איך ניתן להגדיל את הסיכוי להצטלקות נורמלית? ומה הקשר של עור מתוח ואמבטיות חמות לכך?

איך פציעה הופכת לצלקת?

המסע מתרחש ב-4 תחנות עיקריות:

שלב החבלה Hemostasis – זהו השלב האקוטי הראשוני והוא מסתיים לאחר כמה שעות.

שלב התגובה Inflammatory (reactive) – זהו שלב דלקתי שאורך כמה ימים. תאי דם לבנים מגיעים למקום בהמוניהם כדי למנוע זיהומים. הפצע ייראה כעת אדום, ורוד ונפוח.

שלב התיקון Proliferative (reparative) – נמשך כ-3 עד 4 שבועות והוא השלב הקריטי שיקבע את מראה הצלקת. השלב הזה כולל ייצור מוגבר של קולגן (רקמת חיבור קשיחה) למקום הפציעה וכן נימי דם. בשלב זה תופיע צלקת אדומה ועבה.

שלב ההבשלה Maturation (remodeling) – נמשך בין כמה שבועות לכמה שנים. הצלחה בשלב זה תאפשר לצלקת עבה, אדומה ומורמת – להפוך לצלקת דקה, שטוחה ולבנה. מנגד, תהליך פחות מוצלח – עלול להשאיר לנו צלקת בולטת.

מה זאת צלקת אבנורמלית ובמה היא שונה מצלקת נורמלית?

צלקת אבנורמלית (נקראת גם צלקת פתולוגית או צלקת לא תקינה) היא התוצר של "מאמץ מוגזם" של הגוף להצטלק ולתקן חתך: במקום שתיווצר מעל המקום צלקת עדינה ומותאמת, במידה הנכונה – הגוף מייצר יותר מדי רקמת צלקת.

התוצאה היא שבניגוד לצלקת נורמלית, שהיא חלקה, רכה, שטוחה ובצבע העור – צלקת אבנורמלית (תרגום של הביטוי Abnormal Scarring) מופיעה כרקמת צלקת עבה, בולטת מעל העור, שעלולה להיות גם רגישה למגע, מגרדת, כואבת ואף מגבילה את התנועה.

האם יש סוגים שונים של צלקות אבנורמליות?

בהחלט כן. צלקות אבנורמליות מסווגות לשני סוגים עיקריים: צלקת היפרטרופית (אדומה, מעובה, מוגבהת); והסוג החמור יותר, צלקת קלואידית (עבה, מעוגלת, לא אחידה, חורגת מגבולות הפצע, עלולה לכאוב או לגרד ואף להשפיע על איכות החיים).

מדוע תהליך ההצטלקות הרגיל לא מצליח? מה, בעצם, משתבש?

צלקת אבנורמלית היא התוצאה של עודף של קולגן (חלבון מרכזי ברקמות החיבור שלנו): הגוף שלנו מגיב לא נכון לחבלה או לפציעה, ובמקום להפריש את הכמות המדויקת שדרושה להצטלקות – מגיע לאזור יותר מדי קולגן ונבנית רקמת צלקת "מוגזמת". אך מדוע זה קורה?

ישנם גורמים שקשורים באופן ישיר לאופי הפציעה עצמה ולמיקום שלה. כך, למשל, דלקות וזיהומים בעור יכולים לתרום להתפתחות של צלקות אבנורמליות. וכך, לדוגמה, לתנועות חוזרות ונשנות של מתיחה ומשיכה של העור יש תפקיד מכריע בהיווצרות של צלקת קלואידית. בהתאם, ניתן למצוא צלקות כאלו הרבה יותר באזורים שבהם העור מתוח (כמו החזה הקדמי והשכמות) והרבה פחות באזורים רפויים (כמו העפעפיים העליונים).

גורמים נוספים שיש להם תפקיד מפתח בקביעת אופי הצלקת (האם תתרחש הצטלקות נורמלית או מוגזמת) קשורים למטופל/ת עצמו: לגיל שלו (אצל בני 10-30 יש, באופן יחסי, יותר צלקות קלואידית); למחלות שלו (מטופלים שסובלים מיתר לחץ דם נוטים לפתח יותר צלקות אבנורמליות); למצבים שונים (ישנם דיווחים על החמרה בצלקות קלואידיות בהריון); ולגנטיקה (מחקרים בתחום רומזים שיש לנו נטייה תורשתית להצטלק בצורה מסוימת).

כיצד ניתן למנוע מצלקת להפוך לפתולוגית?

קיימות כמה דרכים, שיכולות לסייע לצלקת להישאר תקינה ובגודל רגיל – ולהקטין את הסיכון שתהפוך לצלקת אבנורמלית, גדולה ובולטת, ביניהן:

לא למתוח: חשוב להימנע ממתיחת הצלקת הבלתי בשלה – כדי למנוע התפתחות של דלקת וגדילת יתר של הרקמה הצלקתית. לפיכך מומלץ להימנע מפעילויות שעלולות להפעיל כוחות מתיחה על הצלקת בשלבי ההתגבשות הראשונים שלה.

מקלחות פושרות: חולים עם פצעי ניתוח או טראומה מומלץ שיימנעו מאמבטיות חמות, שעלולות להחמיר דלקת הנגרמת על ידי ניתוח.

3 שבועות: הסיכון לפתח צלקת היפרטרופית או קלואידית עולה, כאשר משך זמן ההחלמה מהפצע שגורם לה הוא ארוך מ-3 שבועות. דרך בולטת להשגת החלמה מהירה, שתהיה קצרה מ-21 יום, היא שמירה קפדנית על פצע נקי ולח.

עיסוי: מסאז' לצלקת, הנעשה באופן נכון וכולל לחץ מותאם, יכול לסייע לריכוך, להגמשת ולהשטחת הצלקת. עם זאת, חשוב מאוד לקבל הדרכה ואישור לפעולה מאיש מקצוע בתחום ולוודא שהצלקת שלך מתאימה לעיסוי. מסאז' אגרסיבי לצלקת לא מתאימה עלול להחמיר את הדלקת ואת מאפייני הצלקת בהמשך.

איך ג'ל סיליקון יכול לסייע לנו?

ג'ל סיליקון, כמו קלו קוט, הוכח מחקרית כבעל השפעות חיוביות רבות על מניעת התפתחות צלקות היפרטרופיות (אבנורמלית). בסקירה שיטתית (מטה אנליזה) גדולה שהתפרסמה בספרות המדעית ב-2022, דווח על כך שהשימוש בג'ל סיליקון קשור הן להשפעה מניעתית והן להשפעה מרפאת על צלקות. אחת מהשערות המחקר היא שג'ל סיליקון מעלה את רמת הלחות של אזור הצלקת ומרכך אותו – ובכך מסייע לתהליך הריפוי. השערה נוספת היא שהשימוש בג'ל מעלה את רמת האנזים קולגנאז Collagenases המצוי בתאי העור – ומפרק את סיבי הקולגן ה"מיותרים" (סיבים אלו הופכים, ברבות הזמן, לרקמת הצלקת העודפת).